כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט רס״ט

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט רס״ט
1 המגביה מציאה לחבירו ואם הגביהו חרש ופקח. ובו ו סעיפים: המגביה מציאה לחבירו אע"פ שלא אמר לו כלום זכה בה:
2 שנים שהגביהו מציאה קנאוה שניהם:
3 הגביהה לו חרש או שוטה או קטן לא קנה הפקח לפי שאין להם דעת:
4 הגביהו חרש ופקח כאחד מתוך שלא קנה פקח נ"י חרשלא קנה חרש פקח והחוטפה מידם זכה ומיהו מה שביד כל אחד קנה ואם היו שניהם חרשים תקנו חכמים שיקנו כדי שלא יבאו להתקוטט:
5 טלית שמונח חציה על גבי עמוד שגבוה ג' טפחים וחציה על גבי קרקע ובא אחד והגביה ראש אחד שעל גבי קרקע וניתק ראש השני מעל גבי עמוד ונפל ע"ג קרקע קנאה כיון שראש האחד עדיין היא בידו וראש השני הי' מוגבה מכחו ג' טפחים מהארץ אבל אם לא הי' ראש השני עדיין בידו בעוד שהטלית באויר לא קנאה ואע"פ שהיה מוגבה מכחו ג' טפחים כיון שעתה כולו בארץ וכן אפילו ראש האחד בידו ולא ניתק ראש השני מעל גבי העמוד לא קנה אע"פ שאילו נתקו הי' מוגבה מכחו ואם טלית מונח על גב דף והכה ועלה מכחו שלשה טפחים קנאו אבל אם לא עלה מכח הכאתו למעל' אלא נפל לארץ אפי' שהדף גבוה ג' טפחים לא קנה:
6 היה רוכב ע"ג בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו זכה לי בה כיון שהגביהה לו קנה הרוכב ואע"פ שלא הגיע לידו ואין המגביה נאמן לומר לצרכי הגבהתיה אפי' בעודה בידו טור ואם א"ל תנה לי ונטלה ואמר אני זכיתי בה זכה בה הנוטל ואם משנתנה לרוכב אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום: הגה ראובן אמר לשמעון קנה לנו ביחד סחורה פלונית והלך שמעון וקנאה ואח"כ אמר דקנאה לעצמו י"א דצריך לחלוק עם ראובן דהו"ל כמגביה מציאה לחבירו מרדכי פ"ק דמציעא בשם ראב"ן וי"א דאם לא היו לראובן דמים זכה שמעון במה שקנה ואם נתרצה לקנות לשניהן הוי ליה כאלו זכה לשניהן שם בשם ראבי"ה :
פירוש כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט רס״ט
1 סעיף ו' בהגה ראובן אמר לשמעון הי' מדובר לאחד עם חברו שעסק בקניית בהמה מנכרי שימכרנה לו בסך פ' ריוח ואח"כ קנה ורוצה אח"כ לחזור בו גם דהו"ל כאמר זכה לי והגבי' סתם ובקנייתו שייך ג"כ זכיה בשביל חברו אולי מצד תקנות ארצות אלו שיתנו סך מסוים סרסרות גם כשמבטיח לו הרבה י"ל שעל ידי זה לא זכה לחברו כשקונה דא"כ יהי' רק סרסור ולא יוכל להרויח כמו שאמר לו והו"ל גלוי מלתא שבודאי רוצה להרויח כהמדובר וקנה לעצמו על מנת למכור לחברו בריוח וממילא יכול לחזור בו. ואולי לא שייך התקנה רק כשהי' רק סרסור והלוקח גופי' קנה מהמוכר מה שאין כן כשהשליח קנה מהמוכר גם שלא קנה לעצמו אולי יכול לתבוע כהמדובר כיון דהי' יכול לקנות לעצמו ולא דמי למעבורת והו"ל כרפואה שנוהגים ליתן שכר הרבה. ובכהאי גוונא לא תיקנו באולי וצלעע"כ ובפרט אם ידוע שהי' להשליח מעות וכ"ש אם קנה במעות של עצמו ואולי כשקנה במעות של עצמו לא דמי כלל לאמר זכה לי בקונה מנכרי להסוברים שנכרי מקנה רק בכסף מטלטלין שהרי במשיכתו לא שייך זכי' והכסף אי אפשר לו לצאת מרשותו לזכותו לחברו לא ע"י עצמו ולא ע"י נכרי שאין זכין על ידו ונקנו ממילא המטלטלין לבעל הכסף. אך מ"מ שייך קנין כסף מדין עבד כנעני ואין בכך הצטרכות זכי' בהכסף אך שייך מעין לשון חז"ל מי הודיע לבעל החטים כו' וצלע"ע מ"מ לפימ"ש התוס' ז"ל בב"מ ע"ג שכיון שהוא מיד נכרי אין ישראל זוכה לחברו לא שייך בכך מצד זכה לי ואולי יש לחלק וצלע"ע. ומצד כי טרח וקנה כו' צ"ל דוקא מעמד גמור וידוע שבודאי יקנה וטרח ואולי היינו דוקא במה שאם לא יקנה מזה מצוי לקנות בשוק מה שאין כן כשלא הי' מדובר רק על בהמה ידועה ואולי כיון דהי' קרוב למקח שייך טרח כו' וגם אם שייך סברת התוס' ז"ל כנ"ל מ"מ שייך טרח כו' גם בשקנה מנכרי כי י"ל שנעשה הפקר מכי מטי זוזי ליד נכרי ואח"כ קנה בשביל חברו מההפקר מה שאין כן מצד אמר זכה לי כיון דלא שייך זכי' ולא זיכה וטרח לא שייך בדיבור לבד כמו באמירת זכה לי רק צ"ל איזה קנין מקודם או כסף או משיכה או קנין סודר או סטומתא: